<h1>סמ"ג לאוין סימנים קפ"ט—ק"צ</h1>
<h2>דף ו.</h2>
המלוה את חבירו ובא למשכנו על ידי שליח בית דין לא ימשכננו בדברים שעושין בהן אוכל נפש שנאמר (דברים כ"ד ו') לא יחבל ריחים ורכב כי נפש הוא חובל, ותניא בפרק המקבל (ספרי תצא פיסקא ס"ב) אין לי אלא ריחים ורכב מניין לרבות כל דבר, כגון הערבות של עץ והיורות והקדירות וסכין של שחיטה וכיוצא בזה תלמוד לומר (שנאמר) כי נפש הוא חובל (ע"פ לשון רמב"ם מלוה ולוה פ"ג הל' ב') אם כן מה תלמוד לומר רחים ורכב לומר לך מה רחים ורכב שהן מיוחדים שהן שני כלים ועושין מלאכה אחת וחייבים שני לאוין על זה בעצמו ועל זה בעצמו אף כל שהן שני כלים, אף על פי שאין המלאכה נעשית אלא מבין שניהם כגון זוג של מספרים לגזוז ירק וצמד של פרות לדוש בתבואה חייבין על זה בעצמו ועל זה בעצמו, אבל מחרישה מותר לחבול כדתנן (קי"ג א') ואת המחרישה ביום (תד"ה ואת), [ואמנם] (ו)אוכל נפש עצמו פוסק רבינו יצחק (קט"ז א' תד"ה כלים) שמותר לחבול.
